בירה ויין נחשבו לאורך ההיסטוריה כמשקאות בטוחים לשימוש, מאחר שלא נמצאו בהם חיידקים פתוגנים. הדבר נובע בין השאר בעיקר הודות לרמת האלכוהול ולא רק בזכות הטיפול הטרמי שחלק מהמוצרים עוברים. בנוסף, ה PH הנמוך ונוכחות הכשות בבירות תורמים גם כן ליכולת השימור של מוצרים אלה.
עם זאת, מזהמים מיקרוביאליים מסוימים, המכונים "מקלקל בירה ויין" יכולים להימצא באופן טבעי במשקאות ולגרום להיווצרות של טעמי לוואי, חומצות וניחוחות לא אופיניים. אורגניזמים אלה יכולים גם להשפיע על תהליך התסיסה ולהתחרות על הנוטריינטים עם המיקרואורגאנזימים הרצויים לתסיסה.
ישנן שתי קבוצות של מיקרואורגניזמים האחראיות לקלקולים אלה: חיידקים ושמרי פרא (WILD YEASTS).
הבדיקה עברה ולידציה במעבדת מילודע וכעת מוצעת ללקוחות, משמשת לזיהוי DNA של שמרים גורמי קלקול. בבדיקה מתאפשר זיהוי קל ומהיר של שמרים מסוגים אלה באמצעות טכנולוגיית PCR -
Saccharomyces cerevisiae var. diastaticus and Brettanomyces / Dekkera spp. עם זיהוי ספציפי של Brettanomyces bruxellensis ו- Brettanomyces anomalus.
התוצאות מתקבלות עד 3 ימים מרגע תחילת הבדיקה, כתלות בסוג המוצר (עכור או צלול, בעל משקעים וכו'). בנוסף, ניתן לבדוק גם בדיקות ניקיון משלבים שונים של הייצור וכך גם לבצע ניטור סביבתי לגורמי הקלקול במטרה למנוע מקרי זיהום עתידיים.
מוצרים הניתנים לבדיקה: יינות לבנים ואדומים, סיידר תפוחים, בירות מסוגים שונים, תרחיף שמרים המשמש להתססה ובדיקות ניקיון.